מושגים

אדם המסוגל להתהלך בכוחות עצמו, אולם סובל מירידה משמעותית, קבועה ובלתי הפיכה בתפקודי המוח (מצב הקרוי ירידה קוגניטיבית, שיטיון או דמנציה), אשר מתבטאת בירידה בזיכרון, בהתמצאות בזמן ובמקום, בכושר השיפוט, קושי בקבלת החלטות, הפרעות התנהגות ושינוי במצב הרוח, הפרעות בשינה, חשדנות, מחשבות שווא ואדישות.

בתחילת גילוי המחלה נשים לב לתסמינים קלים הכוללים פגיעה קלה בזיכרון למשל נבחין בקושי של האדם לשלוף מילים במהלך שיחה או אי החזרה של חפצים למקומם הנכון, או שינוי במצב הרוח של האדם שמתבטא בהתנהגות תוקפנית, בדיכאון ובלבול. נזהה אף קושי ביכולת לבצע פעולות מורכבות ובמצבים מתקדמים יותר, פגיעה בזיכרון לטווח הקצר, התנהגות חשדנית גם באנשים הקרובים לו, שוטטות, אדישות ועד לקושי בזיהוי בני משפחה ואי יכולת לתפקד בכוחות עצמו.
האדם יוגדר כתשוש נפש במקרים בהם כתוצאה ממצבו, הוא יזדקק לעזרה מלאה בפעילויות היומיום לרבות הלבשה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים, הכוונה בניידות והשגחה על בטיחותו בכל שעות היממה.

ההתנהגות המשתנה של אנשים החיים עם דמנציה עלולה להיות בעלת השפעה מכבידה ושוחקת עבור בני המשפחה הקרובים לאדם שאובחן בדמנציה. לעיתים קרובות בני המשפחה לא מוצאים את הדרך הנכונה להתמודדות מול הקרוב הסובל מדמנציה. בני המשפחה מתמודדים עם תסכול, כעסים מול הקרוב החולה ומתווכחים איתו על רקע השכחה והפרעות בהתנהגות שמהם סובל המטופל. ההתמודדות מלווה בתחושת נטל ואשמה גם יחד.

ירידה קוגניטיבית משמעותית היא אחד מהסימנים שמכוונים אותנו להחלטה על מעבר לבית אבות. רב האנשים הסובלים מדמנציה חיים בבתיהם עד שמגיעים למצב שהעובד הזר או בן משפחה או מטפל עיקרי אחר אינם יכולים להמשיך ולטפל בו בשל מורכבות המחלה, כגון התעוררות תדירה בלילה, תוקפנות מצד המטופל, אי שליטה על הסוגרים, הזיות, התנגדות לטיפול רפואי וסירוב להתקלח. הרבה פעמים משפחות ניצבות בין הרצון של ההורה הסובל מדמנציה כפי שהביע בעבר לבין צרכיו ורצונו הנוכחי. ילדיו של ההורה הסובל כעת מירידה קוגניטיבית נקרעים וחשים אשמה בין ההבטחה שלהם בעבר לדאוג לטיפול ועזרה בבית לכשיגיע הרגע לבין הרצון העכשווי והמציאות המשתנה בה הבית אינו אפשרי בשל מצבו המדרדר של ההורה.

מסגרת חוץ ביתית מתאימה

אדם אשר הוגדר תשוש נפש יוכל לקבל מענה על צרכיו במחלקות ובבתי אבות המיועדים לתשושי נפש.

מימון

מימון משרד הבריאות או במימון פרטי.
*הסמכות להגדרת סטטוס של "סיעודי" או "תשוש נפש" לצורך אשפוז ממושך במוסד היא של הגריאטר המחוזי מטעם משרד הבריאות.